אימוץ שיטת "ייבוש בהקפאה" האקולוגית לעיבוד הגוף המת והפיכתו לחומר אורגני  כחלק  מפתרון  לבעיית

המקום והתאמתו למרחב התרבותי בישראל. ייצור מרחב פרידה  המשתמש בשיטה זו כביטוי  לגישה  חדשה

להתייחסות למות הגוף הביולוגי כחומר שמוחזר לטבע. 

מטרת הפרויקט היא להציף שתי בעיות עיקריות  בדרכי  הקבורה  המוכרות לנו, המחסור  במקום  וזיהום  הסביבה

ולהציע אלטרנטיבה שמתבססת על ההבנה שבסוף החיים שלנו, הגוף הפיזי שנותר הוא בסך הכל שארית ביולוגית

שמסומנת על ידי קבר שתופס המון מקום. עלינו לעשות הפרדה בין הזיכרון  שאנחנו רוצים  לייצר  והצורך  האנושי

להנציח בצורה חומרית את המת לבין הקבר.  מעגל החיים הטבעי דורש מאיתנו להבין את  המחזוריות  בין  החיים

למוות כאשר החיים ניזונים, צומחים ומתפתחים מהאדמה שבה קורה תהליך  הפירוק של כל  יצור  חי לאחר  מותו.

לכן, עלינו לשאוף לחזור לאדמה כחומר טבעי שלאחר המוות שלנו, ייצר חיים. 

אין מקום לקבור

קבורת בני אדם התבצעה עוד משחר ההיסטוריה האנושית. לקבורת המת היו סיבות היגייניות ואסתטיות שעונות על הבעיה שנוצרת כשהגוף הביולוגי מפסיק לשמור על  תנאים

פנימיים והופך לגופה שעוברת תהליך טבעי של פירוק. בתי הקברות הם צורה בלתי נמנעת של שימוש בקרקע. אזורי הקבורה לא יכולים להיות מומרים לפונקציות אחרות  בגלל

המשמעות הדתית והפילוסופית שלהם. הצורך בבתי קברות הולך וגדל במקביל לגידול האוכלוסייה וזו הבעיה  החשובה  ביותר.  הטמנת הגופה  עמוסת  הכימיקלים  המסומנת

בקבר שעשוי מחומרים שאינם מתכלים, זה הוא ניצול שטח לא אקולוגי שלא לוקח אחריות על העתיד.

תוכניות